הפסקת האש שבלב – שם זמני

על אקטיבזם רוחני, מאת אביב טטרסקי ושירי בר

המלחמה בעזה גרמה לכמה מאיתנו – פעילי שלום שמשתייכים לסנגהה בתובנה – לחדש את הניסיון להביא את הפרספקטיבה הרוחנית אל האקטיביזם. מדובר בניסיון מרתק שכלל אינו מובן מאליו באווירה הציבורית בארץ. מלבד גודל השעה והצורך החיוני לחולל שינוי בארץ אנחנו רואים את הקבוצה שלנו גם כאפשרות מיוחדת להעמיק ולהרחיב את מרחב התרגול ולראות כיצד התובנות האישיות ביותר שלנו יכולות להיות מתורגמות לשדה העשיה ולהנחות אותנו בעת מגע עם מעגלים הולכים ומתרחבים של האנשים שמסביבנו. המלאכה מרובה ואנחנו נשמח לכל מי שירצה להצטרף אלינו.  

את המאמר שלהלן, שמהווה הן תעודת זהות והן הזמנה להצטרף אלינו, חיברנו ממספר טקסטים שכתבנו בחודשים האחרונים.

 מתוך ההזמנה למפגש החשיבה הראשוני על פעילות הקבוצה (נכתב מעט לאחר סיום המלחמה):

 זכות גדולה קיבלנו שנחשפנו לדרך הרוחנית ונתנו לה לנגוע עמוק בתוכנו.

קיבלנו את הזכות לא להיאחז בפחד, כעס ושנאה. קיבלנו את הזכות להבין שאלימות מביאה עוד אלימות. קיבלנו את הזכות של להיווכח בכוחו של הלב הפתוח.

הזכות הזו מביאה איתה חובה גדולה. החובה להביא את התובנות הללו לחברה הפצועה שלנו. להשתמש בכלים של הדהארמה, ובכלים רבים נוספים, על מנת להביא למקום הזה שינוי.

יש לנו מתנה גדולה להביא לחברה שלנו ששקועה בסכסוך דמים שהולך ומקצין, הולך ומתפתל.

למרות רגעי הכאב, הבלבול והייאוש, הדרך הרוחנית מאפשרת לנו לראות שיש אלטרנטיבה, שגם הסכסוך הזה הוא בר-שינוי.

רבים מאיתנו נרתעים מעשיה במרחב הציבורי, עשייה פוליטית. אבל האם לא הגיע הזמן שהקול שלנו יישמע? האם לא הגיע הזמן שהדהארמה תפעל להביא טוב וחמלה לארץ הזו?

 -------------

להביא את התובנות של תרגול הדהארמה אל המרחב של העשייה האקטיביסטית זה אתגר לא פשוט. אנחנו מקבלים השראה ממקומות אחרים בעולם בהם הדבר הזה נעשה. מקור ישיר להשראה ולכלים אפקטיביים לפעולה היא המורה, פעילת זכויות האדם והסביבה ג'ואנה מייסי. מייסי, בעלת דוקטורט בתורת המערכות שמתרגלת בודהיזם, פיתחה דרכים וכלים לחבר בין המקום הרוחני, האישי והרגשי לבין העשיה במרחב הציבורי.

אצל מייסי, לתובנות בדבר התהוות מותנית והאחדות של כל הבריאה יש השפעה ישירה לא רק בדמות הצורך לפעול בעולם אלא גם לגבי האופן בו הפעולה הזו נעשית. דבר נוסף שמייסי הבינה הוא הערך של המקום הרגשי-פנימי שלנו בבואנו לפעול בעולם. לא די באידיאולוגיה כזו או אחרת שכן כולנו מונעים ומושפעים מהחוויות הרגשיות שלנו. לכן פעולה בעולם אינה יכולה להיות מנותקת מבירור הרגשות שמניעים אותי לפעולה. הבירור שמייסי מקיימת מאפשר להבין את עצמנו טוב יותר ולא פחות מכך להבין גם את ה"צד השני" (אם קיים כזה) שהאינטרסים שלו שונים לכארוה משלנו ושמולו אנחנו עלולים להיאלץ להיאבק בבואנו לפעול לשינוי. החיבור הרגשי הזה מקנה יציבות לנוכח הטלטלות והשחיקה שמתלווים לא פעם לפעולה בעולם. לא פחות חשוב מכך, החיבור הרגשי הזה נותן מקום גם לרגשות השליליים והקשים שלנו – יאוש, כעס, פחד, שנאה – שעלולים לשתק אותנו או להפוך אותנו לאלימים מול גורמים שנחשבים ל"רעים" בעינינו. אצל מייסי הפרדוקסים הגדולים של הדרך הרוחנית - קבלת המציאות כפי שהיא תוך חתירה נחושה לפעול לשינוי והבנת החלופיות והמותנות של הרגשות והדיעות שלנו תוך כיבודם וחוויתם באופן מלא -  מתיישבים בצורה יפהפיה.

 

בזמן שעבר מאז המלחמה קיימנו מספר פגישות בהן החזון שלנו התגבש. במקביל התחלנו במספר עשיות קטנות. ב3-4/4 קיימנו בעין דור סדנה ברוח ג'ואנה מייסי לפעילי שמאל שחוקים. שירי בר ודליה טמיר העבירו את הסדנה. מגיעות אלינו פניות מכל מיני קבוצות (חיילים ששרתו בשטחים, קבוצות הידברות בין יהודים ופלסטינאים) שמעוניינות בסוג כזה של סדנאות וכנראה שבעתיד הקרוב נקיים סדנאות נוספות. במקביל אנחנו מתכוונים לפתוח קבוצת לימוד על כלים לפתרון סכסוכים ועל ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. פעולות נוספות נמצאות בשלבים שונים של תכנון.

 

לגבי החזון שלנו לפעולה (מתוך מסמך שנכתב לפני שבועיים):

עמוד התווך הראשון הוא הבחירה שלנו לעסוק בתחום של שינוי תודעה. אנחנו יכולים להסתכל על מבנים מנטליים הנפוצים כיום בחברה: שנאה, פחד, חוסר סובלנות, פירוד, היצמדות לתפיסות, קורבנות, תחרותיות... ולשאול את עצמנו, מה היינו רוצים לשנות, והאם ניתן בכלל "לשנות" תודעה של מישהו אחר, או שהשינוי קורה אך ורק בתוכי, ואיך?  איך ניתן להתמודד עם המחיצות הרגשיות שקיימות בין יהודים לפלשתינים, מחיצות שאפשרו את ההרס וההרג של המלחמה ואת ההתחזקות של הימין לאחריה? איך ניתן להתמודד עם הדומיננטיות של השיח הבטחוני ועם האמונה שאין פרטנר לשלום, שאין ברירה אלא להילחם, שהצד השני אשם בכל מה שקורה? 

 

בשלב ראשון נתמקד בפיתוח של יכולת ראייה רחבה יותר בקרב הציבור: פיתוח יכולות אנליטיות שמאפשרות בחינה של המציאות מעבר למסרים המוגבלים של התקשורת. לשחרר את התודעה מההיצמדות שלה למצבים הנ"ל, דרך חינוך, תקשורת,  שימוש מושכל בשפה, מתן ביטוי לתפיסות אלטרנטיביות של המציאות, היכרות אישית עם ה"אחר".  השאיפה היא להחליף את מצבי התודעה הקיימים, התומכים בהמשך הסכסוך האלים, במצבי תודעה מיטיבים: אהבה, רגישות, סבלנות, סלחנות, הבנה, תקווה, ראיית האחר כשווה ערך, וכדומה.

 

עמוד התווך השני הוא כוונה להשפיע ברמה התת-פוליטית או העל-פוליטית. העבודה שלנו היא פוליטית במובן שאנחנו שואפים ליצור שינוי בחברה שלנו. אנחנו לא מתכוונים להסתפק רק בתהליך שאנחנו עוברים או בפעילות בתוך מעגלים קטנים של מי שכבר חושבים כמונו. אנחנו רוצים להגיע לקהל כמה שיותר רחב ולהשפיע עליו. מצד שני אנחנו רוצים לעבוד עם א/נשים מכל הקשת הפוליטית ולמעשה אנחנו מפנים את המבט שלנו לא לשאלות הפוליטיות שעל פני השטח (פליטים, טרור, גבולות, מו"מ עם החמאס, ירושלים) אלא לגישות הבסיסיות שמכתיבות את השיח הפוליטי: דומיננטיות השיח הבטחוני, גישת ה"אנחנו-מול-הם" וכולי. אנחנו שואפים לטפח תודעה שמשוחררת משנאה, שמסוגלת להזדהות עם הסבל של האחר ומתמודדת בצורה שקולה עם מצבים מאיימים- כל זה איננו עניין של ימין או שמאל.

 

עמוד התווך השלישי הוא החיבור בין גוף, רוח ונפש (או בשפה יותר אקדמית בין המנטלי/קוגניטיבי, הרגשי/פסיכולוגי והמעשי/סומאטי). אחד החידושים שאנו מביאים הוא האמירה שיש צורך בשילוב המנטאלי-רגשי, כל אחד מהם בפני עצמו אינו מספק, ושניהם ביחד מהווים רקע ובסיס הכרחיים לעשייה. יש צורך ברכישת ידע – על הסכסוך, על כלים רוחניים (כגון חמלה ותובנה) , על כלים מעשיים (כגון תקשורת לא אלימה, ניתוח סכסוכים וניהול פרוייקטים) ויש צורך בעבודה רגשית – הבנה של המחסומים הפסיכולוגיים המזינים את הסכסוך והתמרתם לכוחות שיכולים להוביל למציאות אחרת. את העבודה הזאת אנו צריכים לעשות הן עם עצמנו ובתוכנו והן עם אחרים איתם נעבוד.

 

כשאנחנו שואלים את עצמנו מה רוחני בפעילות שלנו אנחנו שמים לב כי בבואנו לפעול אנחנו יכולים להיתמך מתובנות רוחניות כגון החיבור שלנו עם כל מארג החיים או המרכוז שהעבודה הרוחנית נותנת, שמאפשר לנו להתמודד עם רגשות ומצבים קשים מבלי לברוח לתגובתיות. מצד שני המילה "רוחניות" אינה צריכה להיות כותרת שמרחיקה את הא/נשים אליהם אנחנו רוצים לפנות. חשוב שהצורה והשפה שלנו יהיו קומוניקטיביות. כאן יש חשיבות לשימת דגש על הצדדים הפסיכולוגיים/רגשיים שמזינים את הסכסוך, ולחיבור בין המקום הרגשי למקום שפועל בעולם. לדוגמא ידע מתחום לימודי השלום והקונפליקט מעמיק את ההבנה שלנו לגבי מגוון הנזקים שאלימות גורמת לנו ברמות האישית והחברתית.

 

עמוד התווך הרביעי הוא המבנה המוצע לפעילות הקבוצה: קבוצה מרגישה-לומדת-עושה, שבה משולבים כלפי פנים וכלפי חוץ הממדים שהוזכרו בסעיף הקודם. זהו עוד היבט של ההשראה הרוחנית שלנו: אנחנו לא מסתפקים בהבאת שלום לחברה אלא רוצים לעשות זאת תוך שותפות ואינטימיות בינינו. לעשות שלום בדרכי שלום. לכן חלק מהפעילות שלנו יופנה לתהליך הקבוצתי: התנהלות בצורה שיוצרת שיתוף ותמיכה רגשית בין חברי הקבוצה: יהיה מקום להביא הן את המצוקות והן את התקוות האישיות למרחב הקבוצתי. ומתחים שאולי יעלו בין חברי הקבוצה יקבלו מקום על מנת שיוכלו להגיע לריפוי ועל מנת שנוכל ללמוד מהם לגבי עשיית השלום כלפי חוץ.

 

כלפי פנים ניתן חשיבות להבעת אכפתיות ולהתייחסות אחד כלפי השני תוך יצירת קירבה והיכרות. תוך שימוש בשיטות שונות (כגון מעגל הקשבה, ייעוץ הדדי, תקשורת מקרבת ועוד) נעבוד על מחסומים רגשיים ונלמד להכיר את המתנות והעוצמות האישיות שלנו כמו גם את המוגבלויות והחולשות שלנו. העבודה הזאת לא תישאר רק בתחום הקבוצה אלא תהווה למעשה העצמה לפעולה כלפי חוץ.

---------

אנחנו עדיין נמצאים בשלב של התגבשות הקבוצה הן מבחינת הצטרפות אנשים והן מבחינת גיבוש דרכי הפעולה שלנו. בד בבד אנחנו כבר נמצאים בעשיות שונות כפי שתואר למעלה. אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. מצד אחד לקחת חלק בניסיון הזה להביא טוב לחברה שלנו במקומות הכי כואבים שלה. מצד שני להשתייך לעשייה עם הרבה השראה ולקבוצה שעוזרת לחבריה להביא את תובנות הדהארמה לכל חלק של החיים.

לפרטים והצטרפות סתיו stavgeva at gmail.com או http://selfobserve.com/middleway